<h1>ראבי"ה סימן קמ"ב</h1>
<h2>דף נג:</h2>
מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר ועד מתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון בתוך מעיו, א"ר זביד מחלוקת בשוכח אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך. פר"ח עד מתי צריך לחזור למקום שאכל אם הוא במזיד עד כדי שיתעכל ואחר כך אפי' מזיד אינו חייב לחזור ולברך אלא במקום שנזכר. ויש מפרשים שעל כל אדם האוכל קאי, והוא עיקר ששוב לא יברך כלל. הנהו תרי תלמידי הך עביד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקא דדהבא והך עביד במזיד כבית הלל ואכליה ארי. וצריך לומר שלא היה מתכוון לעשות כבית שמאי ולעבור על דברי בית הלל, שאם לא כן כדאי היה לחוב בעצמו כדאיתא בפרק קמא דברכות. ומיהו בהא הלכה כבית הלל, כדפסקינן לעיל בפרקין. וכמה שיעור עיכול אמר ר' יוחנן כל זמן שאינו רעב אחר אותה אכילה, וריש לקיש פירש בה שיעור אחר. והלכה כר' יוחנן. ונראה דהוא הדין בכל הז' מינים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן. ואם שתה יין, כל זמן ששבע משתייתו ביין כמו שהיה קודם שהתחיל עתה. ובשאר פירות נמי דינא הכי. בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו כוס יין וכו' עד ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין. והכי הילכתא.
